מחוות של חיבה ואכפתיות בונות אמון רגשי

אמון רגשי מבוסס על הציפייה שבן או בת הזוג רואים אותנו, שאכפת להם מאיתנו ושמה שחשוב לנו חשוב גם להם. אולם כדי שציפייה כזאת תתבסס, לא די לומר לבן הזוג “אני אוהב אותך” או “את חשובה לי”. אנחנו זקוקים לחוויות ממשיות שיאפשרו לנו להרגיש זאת. אחת הדרכים הפשוטות והמשמעותיות ביותר ליצור חוויות כאלה היא באמצעות מחוות חוזרות של חיבה ואכפתיות.
מחוות של חיבה יכולות להיות קטנות מאוד: חיוך כשבן הזוג נכנס הביתה, חיבוק, נשיקה, מגע אוהב, מילה טובה, מחמאה, הודעה באמצע היום או הכנת כוס קפה. מחוות של אכפתיות יכולות להתבטא בשאלה כנה “איך עבר עלייך היום?”, בהתעניינות במשהו שמטריד את בן הזוג, בזכירת דבר שהיה חשוב לו, בהצעת עזרה כשהוא עייף, או פשוט בנכונות לעצור לרגע את מה שאנחנו עושים ולהקשיב לו.

לכאורה, מדובר בדברים קטנים שאינם קשורים ישירות לשאלה אם אפשר לסמוך על בן הזוג. אולם דווקא הדברים הקטנים והחוזרים האלה מעבירים מסר רגשי עמוק: אני רואה אותך. אני חושב עלייך. מה שקורה לך חשוב לי. טובתך חשובה לי. ככל שאנחנו מקבלים מסרים כאלה שוב ושוב, מתחזקת בתוכנו התחושה שאנחנו משמעותיים עבור בן הזוג ושאפשר לסמוך עליו שיהיה קשוב לצרכים ולרגשות שלנו.

מכאן שמחוות של חיבה ואכפתיות אינן רק ביטויים של אהבה שכבר קיימת. הן גם אחת הדרכים שבהן אנחנו נעשים ראויים יותר לאמון רגשי. כאשר אני מתעניין באופן עקבי בשלומה של אשתי, שם לב למה שהיא מרגישה, מגיב למצוקה שלה ומבטא כלפיה חום וחיבה, אני מספק לה שוב ושוב עדויות לכך שרווחתה חשובה לי. באותו אופן, כאשר אישה מבטאת כלפי בעלה חיבה, התעניינות ואכפתיות, היא מחזקת אצלו את הציפייה שהיא רואה אותו ושמה שעובר עליו משמעותי עבורה.

בנק האמון הרגשי
אפשר לדמות את התהליך הזה לבנק של אמון רגשי. בכל מערכת יחסים זוגית מתנהל מעין חשבון בלתי נראה. בכל פעם שאנחנו מגלים חיבה, מקשיבים, מתעניינים, מתחשבים, זוכרים דבר שחשוב לבן הזוג או נענים אליו ברגע שבו הוא זקוק לנו, אנחנו מבצעים מעין הפקדה בחשבון האמון הרגשי. לעומת זאת, כאשר אנחנו מתעלמים, מבטלים את רגשותיו, מגיבים באדישות, מזלזלים, דוחים ניסיון להתקרבות או מתנהגים כאילו צרכיו אינם חשובים לנו, אנחנו מבצעים מעין משיכה מהחשבון.

בדומה לחשבון בנק אמיתי, לא כל הפקדה חייבת להיות גדולה. למעשה, עיקר היתרה נצברת דווקא מהמון הפקדות קטנות. חיבוק בבוקר, הודעה קצרה באמצע היום, התעניינות בפגישה חשובה, מילה טובה לאחר יום קשה, הקשבה של כמה דקות בלי להסתכל בטלפון – כל אחת מהן אולי נראית זניחה בפני עצמה, אבל הצטברותן יוצרת אצל בן הזוג חוויה מתמשכת: אני חשוב לך.
כאשר במשך חודשים ושנים מצטברות הפקדות רבות כאלה, נוצרת בחשבון האמון הרגשי מעין “יתרה חיובית”. בן הזוג אינו צריך בכל רגע הוכחה חדשה לכך שאכפת לנו ממנו. הוא כבר נושא בתוכו ניסיון מצטבר המלמד אותו שאפשר לצפות מאיתנו להתייחס אליו באכפתיות. במילים אחרות, ההתנהגויות הקטנות של אתמול הופכות לציפייה של היום: אם שוב ושוב היית שם בשבילי, יש לי בסיס להאמין שתהיה שם בשבילי גם בפעם הבאה שאזדקק לך.

ל”יתרה” הזאת יש חשיבות מיוחדת דווקא ברגעים שבהם אנחנו נכשלים. בני זוג אינם יכולים להיות קשובים ומתחשבים בכל רגע. לפעמים אנחנו עייפים, טרודים או חסרי סבלנות. כאשר חשבון האמון הרגשי מלא בהיסטוריה ארוכה של אכפתיות, קל יותר לבן הזוג לראות אירוע בודד של חוסר קשב כחריגה ולא כהוכחה לכך שלא אכפת לנו ממנו. לעומת זאת, כאשר החשבון נמצא לאורך זמן ב”יתרת חובה”, גם אירוע קטן של חוסר התחשבות עלול לקבל משמעות גדולה: הנה שוב הוכחה לכך שאני לא באמת חשוב לך.

עם זאת, בנק האמון אינו פנקס חשבונות שבו בני הזוג אמורים לנהל רישום מדויק של מי נתן יותר ומי חייב למי. גישה כזאת עלולה דווקא לפגוע בקשר. הדימוי של בנק האמון נועד להמחיש עיקרון אחר: החוויה המצטברת שלנו עם בן הזוג היא הבסיס לציפיות שאנחנו מפתחים כלפיו. ככל שחווינו יותר רגעים שבהם בן הזוג ראה אותנו, התחשב בנו ודאג לנו, כך מתחזקת הציפייה שהוא ינהג כך גם בעתיד.

ההפקדות הקטנות של חיי היום־יום
חשוב במיוחד שמחוות אלה לא יופיעו רק ברגעים גדולים או מיוחדים. אמון רגשי נבנה בעיקר בתוך שגרת החיים. מחווה אחת גדולה יכולה לרגש אותנו, אבל רצף של מחוות קטנות יוצר בהדרגה תחושה יציבה יותר: אני חשוב לבן הזוג שלי גם ביום רגיל, כשאין חגיגה, משבר או סיבה מיוחדת להעניק לי תשומת לב.

גם כאן יש חשיבות להתאמה אישית. אותה מחווה אינה נחווית באותה צורה אצל כולם. אדם אחד מרגיש שאכפת ממנו כאשר מחבקים אותו, אחר כאשר מקשיבים לו, ואחר כאשר בן הזוג עושה עבורו דבר קטן שמקל עליו. לכן, בניית אמון רגשי אינה מתמצה בשאלה כמה הפקדות אנחנו מבצעים בבנק האמון, אלא האם מה שאנחנו מחשיבים כהפקדה אכן נחווה כהפקדה אצל בן הזוג שלנו. כדי להיות ראויים לאמונו הרגשי של בן הזוג, עלינו ללמוד אילו התנהגויות גורמות דווקא לו להרגיש נראה, חשוב ואהוב.
בסופו של דבר, אמון רגשי אינו נבנה רק מהבטחות גדולות או ממעשים יוצאי דופן. הוא נבנה מאלפי רגעים קטנים שבהם אנחנו מפקידים עוד מעט בחשבון המשותף ומעבירים זה לזה את אותו מסר בסיסי: אתה חשוב לי. אני רואה אותך. אכפת לי ממך. ככל שהמסר הזה מקבל ביטוי עקבי בהתנהגות שלנו, כך גדלה היתרה בבנק האמון הרגשי, ובן הזוג יכול בהדרגה להרשות לעצמו לצפות שנהיה שם בשבילו כאשר יזדקק לנו. זוהי אחת מאבני היסוד של האמון הרגשי.

ד"ר זאב קרומבי הוא מטפל זוגי ומומחה לטיפול בהתמכרויות-
להערות: [email protected]